Shekalim
Daf 16a
משנה: 16a פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. כֶּבֶשׁ פָּרָה וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו וְאַמַּת הַמַּיִם וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ וְכָל צָרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיֵרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כֶּבֶשׁ פָּרָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן׃ מוֹתַר שְׁיֵרֵי לִשְׁכָּה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן. לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְהַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אִין מִשְׁתַּכְּרִין בְּשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ אַף לֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים: מוֹתַר הַתְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ. רִקּוּעֵי זָהָב צִיפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מוֹתַר הַפֵּירוֹת קַיייָץ הַמִּזְבֵּחַ. מוֹתַר תְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מוֹתַר תְּרוּמָה קַייָץ הַמִּזְבֵּחַ. מוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת. רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר מוֹתַר נְסָכִים קַייָץ הַמִּזְבֵּחַ מוֹתַר תְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת. זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִין בַּפֵּירוֹת:
Traduction
Le montant de la vache rousse, du bouc émissaire (expédié vers le désert le jour du Kippour), et de la langue écarlate de laine (attachée au parvis le même jour), était payé par le trésor sacré. Par le pont de la vache rousse (ou viaduc menant du Temple au mont des Oliviers), le passage construit pour mener au dehors (93)Tr. (Yoma 6, 4). le bouc émissaire (au jour du Kippour), la langue de laine entre ses cornes, le canal d'eau au Temple, l’enceinte de la ville, les tours, enfin pour tous les besoins publics de la ville (94)Cf. (Nedarim 5, 5)., on avait recours au reliquat de compte prélevé du trésor sacré dans la cellule. Selon Aba Saül, les frais de construction (ou d’entretien) du pont de la vache rousse étaient payés par les pontifes personnellement. Que faisait-on avec le reste du reliquat de compte (en dehors de ces derniers frais énoncés)? on achetait du vin, de l’huile, de la farine, pour les revendre à ceux qui venaient offrir des sacrifices, et le bénéfice résultant de cette vente était acquis au trésor sacré, selon R. Ismaël. R. aqiba dit: on ne doit pas se livrer au commerce avec cet argent, ni avec celui des pauvres. On employait l’excédent des prélèvements d’argent (opérés au commencement de l’année) à acquérir des plaques d’or pour couvrir le sommet du saint des saints. Selon R. Ismaël, le bénéfice opéré sur la vente (précitée) servait à alimenter l’autel lorsqu’il était vide, et de l’excédent des prélèvements, on achetait les ustensiles nécessaires au culte. Selon R. aqiba, l’excédent des prélèvements servait à l’entretien de l’autel vide, et le surplus des libations servait à acheter les ustensiles sacrés. Selon R. Hanania chez des cohanim, le surplus des libations servait à alimenter l’autel vide, et l’excédent des prélèvements à acheter des vases sacrés. Ni l’un ni l’autre (R. aqiba et R. Hanania) n’admettaient qu’il soit permis de trafiquer des saintetés pour en tirer profit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פרה. אדומה ושעיר המשתלח וכן לשון של זהורית שהיו קושרין בראש שעיר המשתלח בין קרניו לסימן כדתנן פ''ד דיומא ואח''כ כשהיו משלחין את השעיר היו קושרין את הלשון זהורית בפתחו של אולם כדאמרי' בפרק שני שעירי בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ וכו' אלו הכל היו באין מתרומת הלשכה:
כבש הפרה. שהיו עושין כבש מהר הבית להר המשחה כיפין ע''ג כיפין וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום כדתנן בפ' ג' דפרה וכבש שעיר המשתלח שהיו עושין מפני הבבלים כדתנן בפרק שני שעירי ולשון שבין קרניו זהו אחר שהתקינו שיהא קושר חציו של הלשון בסלע וחציו קושרו בין קרניו כדתנן שם. ואמת המים העוברת בעזרה וחומת העיר וכו' צרכי העיר לתקן הרחובות והשווקים ולחפור בורות וכיוצא בהן כל אלו הואיל ואינן נעשין לצורך הקרבנות גופן אינן באין אלא משירי הלשכה:
אבא שאול אומר וכו'. ואין הלכה כאבא שאול:
מתני' מותר שירי הלשכה. מה שנשאר עוד אחר שנעשה מהן הכל דתנינן לעיל:
לוקחין בהן יינות שמנים. שהן לצורך נסכים וסלתות למנחות ומניחין להיות מוכרין למי שצריך להן והשכר נופל להקדש:
ר''ע אומר אין משתכרין בשל הקדש. שגנאי הוא להקדש ואין עניות במקום עשירות:
אף לא משל עניים. אם גבו איזה נדבה לצורך עניים ואינם מצויים עכשיו לחלק להם אין משתכרין באותו ממון אלא מניחן כך דילמא מיתרמי איזה עני וליכא למיתב ליה והלכה כר''ע:
מתני' מותר התרומ'. שניתותר מן הקופות שיש בהן תרומת הלשכה כדאמרי' בריש פרק דלעיל ואם לא הוצרך לכל מה שיש בהן עד שבא ראש חודש ניסן שאז לוקחין קרבנות מתרומה חדשה ומה היו עושין במותר מתרומה הישנה:
רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים. להגג ולהכתלים:ר' ישמעאל אומר מותר הפירות לקיץ המזבח. כדקאמר בגמ' כולה דר' ישמעאל היא כלומר דר' ישמעאל דהכא לטעמיה אזיל וכדקאמר במתני' דלעיל דמותר שירי הלשכה לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש וזה השכר נקרא מותר הפירות כלומר מה שהותירו במעות להקדש שנשתכרו באותן פירות ולוקחין עולות לקיץ המזבח וזה הוא כשאין נדרים ונדבות ושלא יהא המזבח בטל מביאין עולות הללו ונקרא קיץ המזבח על שם פירות הקיץ כמו תאנים וענבים ששוטחין אותן בקיץ להתייבש בחמה ואוכלין אותן אחר גמר הסעודה כך אחר שגמרו חובת הקרבנות היום מקריבין אלו עולות והן עולות נדבה שבאות משל צבור:
ומותר התרומה. ס''ל לר' ישמעאל שהוא לקנות ממנו כלי שרת הצריכין וסמיך ליה אקרא דכתיב בד''ה וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת וגו' איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זה תרומת הלשכה:
ר''ע אומר מותר תרומה לקיץ המזבח. לפי שהתרומה לצורך קרבנות הופרשה. ומותר נסכים בא לכלי שרת ואיזהו מותר נסכים כהא דתנן בסוף הפרק אחת לשלשים יום משערין את הלשכה שפוסקין את השער הממונה על הנסכים ליינות שמנים וכן לסלתות וזה השער עומד שלשים יום ושאם בתוך כך הוקירו הנסכים צריך לספק להן כמו שפסקו עמו בשער הזול ואם הוזלו מספק להן באותו שער הזול והשכר שמשתכר ההקדש בשערים הללו הוא הנקרא מותר נסכים:
ר''ח סגן הכהנים אומר וכו'. ומפני שהנסכים כליל הן ועולות קיץ המזבח כליל הן:
זה וזה. ר''ח סגן הכהנים ור''ע לא היו מודים בפירות וכדאמר ר''ע לעיל אין משתכרין בשל הקדש והמסקנא דעל כל המותרות תנאי ב''ד הוא שיהו לעולת קיץ המזבח והיינו לעולת בהמה אבל לא לעולת העוף שאין עוף בקרבנות הצבור אלא שלכתחלה מצוה שיהו כלי שרת באין ממותר נסכים ולפי שהנסכים מתקדשים בכלי שרת ואם אין כאן מותר נסכים מביאין כלי שרת מתרומת הלשכה ואם יש עוד מותר מהן מלבד הכלי שרת שלקחו בו מביאין ממנו עולות לקיץ המזבח:
הלכה: פָּרָה וְשָׂעִיר כול'. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שְׁלֹשָׁה לְשׁוֹנוֹת הֵן. שֶׁלְשָׂעִיר בְּסֶלַע. שֶׁלְמְצוֹרָע בְּשֶׁקֶל. שֶׁלְפָּרָה בִּשְׁתֵּי סְלָעִים. רִבִּי חוֹנִייָה דִבְרַת חַווְרָן רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חַלְפוּתָא. שֶׁלְפָּרָה בִּשְׁתֵּי סְלָעִים וּמֶחֱצָה. וְאִית דְּמַפְקִין לִישְׁנָא. בָּעֲשָׂרָה (זִין) [זוּז].
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלשה לשונות הן וכו'. כתוב זה לעיל בפ''ד דיומא בהלכה ב' וע''ש:
Shekalim
Daf 16b
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִין אֶת הַכֹּהֲנִים הִילְכוֹת שְׁחִיטָה הִילְכוֹת קַבָּלָה הִילְכוֹת זְרִיקָה נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רִבִּי יִצְחָק בַּר רְדִיפָה בְשֵׁם אִימִּי. מְבַקְּרֵי מוּמֵי קֳדָשִׁים נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי. מַגִּיהֵי סֵפֶר הֶעֲזָרָה נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. גִּידּוּל בַּר בִּנְיָמִן בְּשֵׂם אַסִּי. שְׁנֵי דַייָנֵי גְזֵילוֹת נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. שְׁמוּאֵל אַמַר. נָשִׁים 16b הָאוֹרְגוֹת בַּפְּרָכוֹת נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַב חוּנָה אָמַר. מִתְּרוּמַת בֶּדֶק הַבַּיִת. מַה וּפְלִיג. שְׁמוּאֵל עֲבֲד לָהּ כְּקָרְבָּן. רַב חוּנָה עֲבֲד לָהּ כְּבִּינְייָן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. תַּנָּא רִבִּי יְהוּדָה גְרוֹגְרוֹת. הַקְּטוֹרֶת וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. מִזְבַּח הַזָּהָב וְכָל כְּלֵי שָׁרֵת בָּאִין מִמּוֹתָרֵי נְסָכִים. מִזְבַּח הָעוֹלָה וְהַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת בְּאִין מִשְּׁיֵּרֵי הַלִּשְׁכָּה. חוּץ לָעֲזָרוֹת בָּאִין מִלִּשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת. וְהָא תַנֵּי. אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן. וְכִי יֵשׁ מְעִילָה בִּשְׁיֵרִים. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוֹעֲלִין בִּשְׁיֵרִיִים. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כְּלוּם אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְתוֹךְ שְׁנָתוֹ. וְהָכָא חוּץ לִשְׁנָתוֹ אֲנָן קַייָמִין.
Traduction
⁠— (95)EN tête, il y a un passage reproduit du tr. (Yoma 4, 2) (ci-dessus, p. 205). ''Avec le reste du reliquat, est-il dit, on achetait, etc.''. R. Juda dit au nom de R. Samuel (96)''B., Ketubot 106a; Midrash Rabba sur Nombres, ch. 16.'' que les savants chargés de montrer aux cohanim les règles de l’égorgement, celles de la réception du sang, celles de l’aspersion, étaient payés par le trésor sacré. R. Isaac b. Redifa dit au nom de R. Imi: les hommes chargés d’examiner les défauts des victimes destinés au culte étaient aussi payés par le trésor sacré. De même, dit R. Aha ou R. Tanhoum b. Hiya au nom de R. Samlaï, ceux qui corrigeaient le rouleau de la Loi déposé au parvis du Temple (et qui servait de modèle) étaient payés de cette façon. Guidal b. Benjamin dit au nom de R. Assé que les deux juges chargés à Jérusalem d’examiner les questions de vol, étaient payés par le trésor sacré. Quant aux femmes chargées de tisser les réparations au rideau (séparant le parvis du sanctuaire), selon Samuel, elles étaient payées par la même caisse (97)Midrash Hazith ou sur (Ct 3, 7).; selon R. Houna, elles recevaient leur salaire sur le prélèvement de la caisse d’entretien du Temple. Quel est le motif de chacun de ces avis? Samuel considère ce travail comme inhérent aux sacrifices (et il le fait payer par la caisse chargée d’alimenter les sacrifices); R. Houna considère ce travail comme spécial à l’édifice (et il ordonne de le payer à ce dernier titre). R. Hiskia dit que R. Juda Grogrôth (figue) a enseigné: l’encens à l’instar des autres sacrifices publics est payés par l’argent prélevé du trésor sacré; pour l’autel d’or et les divers vases sacrés, on utilise l’excédent provenant des libations; pour les frais suscités par l’autel des holocaustes, ou le parvis, ou les portiques, on emploie le reste de l’argent prélevé de la cellule; enfin, pour la partie externe du temple en dehors des portiques, on avait recours à la caisse de l’entretien de l’édifice. Mais n’a-t-on pas enseigné que c’est commettre une prévarication d’user des pierres de l’autel, ou de celles du parvis, ou des portiques; or, si elles ont été acquises avec les reliquats de caisse, peut-on dire qu’il y a prévarication pour les reliquats? —C’est possible selon R. Meir, qui dit plus haut (2, 2) qu’il y a prévarication même à l’égard des restes de sainteté. Cette justification, réplique R. Hiya, n’est pas admissible, car R. Meir parle seulement de prévarication dans le cours de l’année du paiement des sicles (98)On pourrait, vers la fin de l'année avoir besoin du montant, dit-il plus haut, (3, 4), fin., tandis qu’ici il s’agit de valeurs dont la dépense est bien antérieure à l’annuité courante.
Pnei Moshe non traduit
תלמידי חכמים וכו'. כל אלו לצורך גופו של הקדש ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה:
שני דייני גזילות. שהיו בירושלים כדתנינן בפ''ג דכתובות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ונשים האורגות בפרכת פליגי בה שמואל אמר וכו' ומפרש מה פליג כלומר במאי פליגי:
שמואל עבד לה כקרבן. גופו שבא מתרומת הלשכה ורב הונא עבד לה כבנין שאינו בא אלא מקדשי בדק הבית:
תנא ר' יהודה גרוגרות. כך היה שמו ונזכר כמה פעמים בש''ס הזה:
הקטרת וכו'. כלומר הקטרת הוא בכלל כל הקרבנות צבור ובאין מתרומת הלשכה:
מזבח הזהב וכו' ממותרי נסכים. כדתנן לקמן בפרקין לר''ע מותר נסכים לכלי שרת:
מזבח העולה. שהוא בנין וכן לבנין ההיכל והעזרות עצמן באין משירי לשכה ואותו הצריך לבנין חוץ לעזרות באין מלשכות שיש בהן נדבות לבדק הבית:
והא תני אבני המזבח וכו' מועלין בהן ואם משירי הלשכה הן באין וכי יש מעילה בשיריים:
אלא כר''מ. בסוף פרק דלעיל דאמר מועלין בשירים:
אמר רבי חנינא. לא היא דכלום אמר ר''מ דמועלין בשיריים אלא בתוך שנתו של שקלי הלשכה כדקאמר התם טעמא שמא יצטרכו להן בסוף והיינו באותה השנה שעדיין אין כאן מתרומה חדשה וכשכלו השקלים מן התרומה היו צריכין להביא הקרבנות משירי הלשכה והלכך ס''ל דמועלין בשיריים והכא דקאמר אבני המזבח וכו' מועלין בהן בחוץ לשנתו אנן קיימין כלומר דלעולם מועלין בהן קאמר ולא מיתוקמא כר''מ:
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. תַּנָּא רִבִּי יְהוּדָה גְרוֹגְרוֹת. הַשּׁוּלָחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְהַפְּרָכוֹת מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְ‌ְרִין אֵין לָךְ מְעַכֵּב אֶת הַקָּרְבָּן אֶלָּא הַכֵּיּוֹר וְהַכָּן בִּלְבַד. וְלֹא אָמַר כֵּן. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּן חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. כָּל הֵן דִּכְתִיב נֹכַח מְעַכֵּב. צֶלַע אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וַאֲפִילוּ צֶלַע מְעַכֵּב. וְאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וַאֲפִילוּ שִׂימָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. כָּאן בָּעֲבוֹדוֹת שֶׁבִּפְנִים וְכָאן בָּעֲבוֹדוֹת שֶׁבַּחוּץ.
Traduction
R. Hiskia dit que R. Juda Grogrôth enseigne aussi: tout défaut d’ordre soit de la table officielle, soit du chandelier, soit des divers autels, soit du rideau, est une cause d’obstacle à l’offrande des sacrifices, selon l’avis de R. Meir; les autres sages disent: rien n’empêche d’offrir les sacrifices, sauf le déplacement du bassin (d’eau) et de son piédestal. Mais R. Eliézer et R. Yossé b. Hanina ne disent-ils pas tous deux que chaque fois qu’il est dit ''en face'', l’ordre devra être rigoureux (sous peine de s’opposer à l’office), non s’il est dit ''à côté''? De plus, selon R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan, s’il est dit seulement ''à côté'', le déplacement est aussi un obstacle? En outre, R. Ila au nom de R. Samuel b. Nahman, même l’omission du ''placement'' (Ex 26, 35) fait obstacle à la validité de l’office? ( Pourquoi donc les autres sages parlent-ils seulement du ''bassin et de son piédestal'')? Il y a une distinction à établir, répond R. Hanina: pour les offices accomplis à l’intérieur, tous ces ''placements'' sont rigoureux; mais pour un office extérieur, il suffit que le bassin soit sur le piédestal.
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי חזקיה. עוד בשם רבי יהודה גרוגרות:
השלחן וכו' מעכבין את הקרבן. כלומר מקומן מעכב שכל זמן שאינם על מקומן שראוין להיות שם השלחן בצפון והמנורה בדרום ומזבח הזהב בהיכל ומזבח העולה לפני פתח אהל מועד אין יכולין להקריב קרבן:
אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד. בין אהל מועד ובין המזבח כדכתיב ומפני שצריך שיהו שם לקידוש ידים ורגלים מקודם כדכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו וגו':
ולא כן אמר ר''א וכו' כל הן דכתיב נכח מעכב צלע אינו מעכב. בפרשת תרומה בציווי כתיב ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון ומעכב במנורה הואיל וכתיב ביה נכח וכן מצינו בהקמת המשכן דכתיב וישם את המנורה באהל מועד נכח השלחן וגו' אבל השלחן דלא כתיב ביה אלא על צלע בלחוד אין מקומו מעכב. ורבי אילא אמר אפילו במקום דכתיב שימה מעכבת וכגון בשלחן דכתיב ושמת את השלחן וגו' וקשיא מהאי דחכמים דאמרי אין לך מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
כאן בעבודות שבפנים. בהיכל כגון קטרת שבכל יום ונרות המנורה ולחם הפנים על השלחן באותן הוא דפליגי מה שמעכב ומה שאינו מעכב וכאן בעבודות שבחוץ על מזבח החיצון בהא הוא דקאמרי אין לך מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שַׁחַצִית גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִּבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. שֶׁיּוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים כִּכְּרֵי זָהָב [הָיוּ מוֹצִיאִין בָּהּ.] הָיָה כִבְשָׁהּ שֶׁלְפָּרָה עוֹמֵד וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן מוֹצִיא פָּרָתוֹ בְכִבְשׁוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ אֶלָּא סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ מִשֶׁלּוֹ. הָתִיב רִבִּי עוּלָּא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא תַנֵּי. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שְׁתֵּי פָרוֹת עָשָׂה. לֹא בְכֶבֶשׁ שֶׁהוֹצִיא אֶת זוֹ הוֹצִיא אֶת זוֹ. אִית לָךְ מֵימַר. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שִׁיחֵץ הָיָה. מַיי כְדוֹן. עַל שֶׁם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה סִילְסוּל הוּא בְפָרָה. תַּנֵּי. זִיזִין וּכְתָלִין הָיוּ יוֹצְאִין מִיכָּן וּמִיכָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיצוּ הַכֹּהֲנִים וְיִטַּמּוּ.
Traduction
– R. Hanina dit (99)Tossefta à ce tr., ch. 2. quel orgueil animait les grands pontifes; ils ont dépensé plus de 60 talents d’or à leurs frais, pour leur vanité; car, malgré l’existence du viaduc intérieur érigé pour faire passer la vache rousse, chaque successeur dédaignait de l’utiliser, le faisait renverser et reconstruire, à ses frais. Mais, objecta R. Oula, en présence de R. Mena, n’est-il pas dit de Simon le juste (100)Cf. Michna, tr. (Para 3, 5). qu’ayant eu à faire brûler deux vaches rousses pendant son pontificat, il ne fit pas passer la seconde par le pont qu’avait suivi la première (jugeant nécessaire de réédifier une telle voie)? Or, peut-on dire de lui qu’il fut orgueilleux? Quel était donc le motif de ce renouvellement? C’était pour faire valoir cette combustion de la vache rousse, dont la cérémonie était une gloire. On a enseigné: tout le long de ce pont, il y avait des crochets et des murs perpendiculaires, afin d’empêcher les cohanim de s’écarter du milieu et leur éviter tout contact impur (survenant par cette opération). Selon R. aqiba, est-il dit, il n’est pas permis de trafiquer des saintetés
Pnei Moshe non traduit
שחצית. גסות הרוח גדולה היתה בבני כ''ג שהיו מוציאין ממון רב כזה שיותר מששים ככרי זהב וכו' וכל כך למה שיהא נקרא על שמו:
והא תני שמעון הצדיק וכו'. וכי אית לך מימר שמעון הצדיק שחץ היה ח''ו:
מאי כדון. אלא מ''ט עשו כל אחד ואחד כבש פרה מחדש על שם מעלה וסלסול היא לפרה וכמו שהיו עושין לשם מעלה בשארי דברים:
תני זיזים וכתלים היו יוצאין מכאן ומכאן. בצדדי הכבש:
כדי שלא יציצו הכהנים ויטמאו. כלומר כשהולכין על הכבש לא יהו נוטין עצמן לחוץ לכבש שלא יטמאו באוהל אם יש איזה טומאה תחתיהן בהצדדים לפי שתחת הכבש בלבד לא היה שם חשש טומאה דכיפין על כיפין היה נעשה ולפיכך עשו מן הצדדים זיזין וכתלים יוצאין למעלה שלא יהו יכולין לנטות לצדדים להציץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source